Naming after the Patriarchs/Matriarchs and Biblical heroes

Question

Nowadays it is very common for Jews to name their children after the Patriarchs, Matriarchs, and Biblical heroes.

But it doesn't seem (to me) as though this was very common until well into the period of the Rishonim.

I base my assumption upon the distinct lack of famous Jewish leaders with such names as Avraham, David, Moshe, Aharon, and many others prior to that period*.

While I cannot claim to have convincing evidence that it was rare before the era of the Rishonim for Jews to name their children after the 3 Patriarchs, and it would certainly be odd if the Talmud, a collection of male-dominated discussions, randomly mentioned that, oh, by the way, our mothers and sisters are mostly named after the 4 Matriarchs and Dinah, I'd expect that, if there were a high incidence of naming children after these major figures, there would also be a higher incidence of major leaders appearing in literature, spanning Na"Ch through the Geonic era, bearing those names.

Assuming my observation is correct, when did the trend begin to change, and was there a reason people largely did not name their children after these heroes, maybe out of Kavod, for example, like, LeHavdil, heroic sports figures having their jersey numbers retired by their teams?

_{*I do have to concede that there are some notable exceptions, including several Tannaim named Yose, Yehoshua', and Yehudah (among others). Another major exception was the infamous Menashe, who, I can only assume, was named after the much more positive role-model that was the son of Yosef born in Egypt. There are also other Tannaim named after some lesser characters mentioned in the Torah, such as El'azar, and even the important (quasi-)villain Yishma'el.}

Answer 1

The Chida notes that no Tannaim or Amoraim were named Avraham (however, see mention of אברם חוזאה in Gittin 50a). The quote from the Chida follows (Shem ha-Gedolim in his entry for Mar R. Avraham Gaon):

וראה זה חדש שלא מצינו בתנאים שבמשנה והבריתא תנא ששמו אברהם וגם מאמוראים לא מצאתי כעת בס' יוחסין... גם שם יצחק בתנאים שבמשנה לא יש מי ששמו יצחק, אך בבריתא ובזוהר הקדוש יש, ובאמוראים הרבה יש ששמם יצחק, ובשם יעקב יש זכר במשנה ובבריתא והרבה בש"ס, ומהגאונים ואילך נשתרבבו שמות אברהם יצחק ויעקב בגאונים וברבנים ובכל המון ישראל עד היום הזה. וגם באות מם להלן (עי' רב משה גאון) הבאתי שמצאתי בכ"י מי שהפליא שלא היה בתנאים ואמוראים מי שנקרא משה עד הגאונים ע"ש.

In his entry for R. Moshe Gaon, the Chida likewise notes the absence of Tannaim and Amoraim named Moshe (though note the name of Rav Huna's father, משה בר עצרי, mentioned in Arachin 23a). The Chida writes:

מצאתי כתוב בס' כ"י לא היה שום תנא או אמורא שנקרא משה והוא פלא וסוד. והיינו דאמרי אנשי על הרמב"ם, ממשה ועד משה וכו' שלא היה תנא או אמורא שנקרא משה, עכ"ד

The Maharatz Chajes (Gittin 50a) thinks it is merely a coincidence that Chazal didn't mention rabbis with certain famous Biblical names:

בכל זאת לא מצינו בזמן התנאים והאמוראים שהיו נקראים על שם אבותינו...אהרן וגד ואשר דוד ושלמה, ובלא ספק דרק מקרה קרה שלא היו חכמים בזמניהם שיהיו נקראים בשם זה, או שלא היה לחז"ל לספר מאנשי זמנם אשר היה שמם כן, כמו שמצינו (קידושין ל.) זבולון בן דן תלמיד שמואל, הנה לא מצינו בשום מקום שיהיה איש בזמן התנאים והאמוראים ששמו זבולון או דן רק במקום זה, ובכ"ז מוכח מכאן דמ"מ היו נקראים גם בזמנם בשם זה, וצא ולמד גם על שאר שמות שלא נזכרו במשנה ותלמוד אינו בכוונה אלא ע"פ מקרה.

However, R. Nosson Gestetner, after citing the Chida, suggests that, as with Moshe, the souls of Avraham, Aharon, David, and Shlomo encompass the souls of all Jews and represent the transmission of the Torah in its entirety. Since the rabbis of the Talmud established the foundations of the Oral Law, each of them could deservedly be called by these names (as in the instance of Rav Safra calling Rava the name Moshe). R. Gestetner therefore suggests that, to distinguish the rabbis from one another, none of them were called by these names:

והנה כתב האריז"ל, "כללות כל הנשמות הם ששים רבוא, והתורה היא שורש הנשמות בישראל, ולכן יש כנגדם ששים רבוא פירושים, אשר כפי כל פירוש מן הששים רבוא משם נתהוה שורש נשמה אחת מישראל, ולעתיד לבוא כל אחד ואחד יקרא את התורה כפי הפירוש המגיע לשורשו...ונשמת משה רבינו ע"ה היתה כוללת כל הששים רבוא, ולכן ידע כל הששים רבוא פירושים"... ומעתה נראה לומר דגם חכמי המשנה והגמרא שהעמידו את יסודות תורה שבעל פה, כללו בתוכם את נשמת משה רבינו ע"ה...ולכן מצינו בגמ' (שבת קא:) דאמר ליה רב ספרא לרבא משה שפיר קאמרת...והיינו כי כל חכמי הש"ס הם בבחינת משה רבינו שכללו את כל התורה כולה, ולכן לא נקראו בשם מיוחד משה כי שם זה לא סגי להבדילם איש מחבירו, דהא כל אחד מהם הוא בבחינת משה, וכולם ביחד הם בבחינת משה רבינו, אבל ניתן להם שם אחר המייחד את כל אחד מחבירו לפי בחינתו...ולפי דרך זה יש לומר גם טעם שלא מצינו בין חכמי המשנה והגמרא שמות של אברהם אבינו ואהרן ודוד ושלמה, כי נשמותיהם היו גם כן נשמות כוללות...